החלטה בתיק בר"ע 60756-12-12

השופט עמירם רבינוביץ:

1.      לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 17735-09-12; השופטת אופירה דגן טוכמכר), אשר ניתן בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.7.2012 (להלן - הוועדה).

2.      המבקשת נפגעה בתאונה ביום 2.5.2011, התאונה הוכרה על ידי המשיב (להלן : המוסד) כתאונת עבודה.

3.      הוועדה מושא ערעור זה הותירה על כנה את קביעת הוועדה מדרג ראשון, אשר קבעה למבקשת דרגת נכות זמנית בשיעור 20% בגין פגיעות בפה ובלסת.  הוועדה דחתה את הערר שהגישה המבקשת לגבי פגיעה נפשית, אשר נגרמה לה לטענתה כתוצאה מתאונת העבודה. הוועדה נימקה את הדחייה, מהטעם שאין קשר סיבתי בין התלונות בתחום הנפשי, שהופיעו כשמונה חודשים לאחר תאונת העבודה, לבין תאונת העבודה, ובפרט כשברקע קיימים גורמי דחק רבים.

4.      המבקשת הגישה ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טענה, כי טעתה הוועדה, בכך שדחתה את טענתה בדבר הליקוי הנפשי, כאשר השיחה בינה לבין הרופא הפסיכיאטר נמשכה במשך לא יותר מדקה אחת, ובמהלכה שאל הפסיכיאטר שאלה אחת בלבד. לטענת המבקשת, בוועדה לא היו מוכנים לתלונות שלה בתחום הנפשי, לדבריה "מה שקרה בפועל זה שהפסיכיאטר נכנס לועדה כדרך אגב וכשאני באתי ואמרתי שאני סובלת בתחום הנפשי והבהרתי לרופאי הוועדה שמדובר בועדה במסגרתה אני מבקשת להוסיף אחוזי נכות בתחום הנפשי ואני טוענת שהם לא היו מוכנים לזה".

5.       ב"כ המבקשת הוסיף וטען כי אמנם למבקשת הייתה תאונת דרכים בשנת 2009 ואכן היא התלוננה על מצבה הנפשי בעקבות תאונת הדרכים, ברם התלונות היו אך ורק על חרדות מפני נסיעה ונהיגה, ולא היו שום תלונות נוספות. עם זאת, לאחר תאונת העבודה שקרתה ב- 2.5.11, התלוננה המבקשת גם על חרדה באופן כללי ולא רק מפני נסיעה ונהיגה, ובנוסף התלוננה המבקשת על חוסר שינה, חוסר בטחון עצמי, התקפי חרדה ומחשבות טורדניות. לטענת ב"כ המבקשת, הועדה לא נימקה, מדוע התלונות שלאחר תאונת דרכים ולאחר תאונת עבודה הן שונות באופן משמעותי מאוד.

6.      מנגד טען המבקש (להלן: המוסד) כי לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה, שכן מדובר בקביעה רפואית ובטיעונים רפואיים שיוצאים כנגד שיקול דעתה של הועדה ואינם מצביעים על פגם משפטי.

7.      בית הדין האזורי דחה את הערעור, וקבע כי כל טענותיה של המבקשת מכוונות כולן לשיקול דעתה הרפואי של הועדה, אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. בית הדין הוסיף, כי הוועדה שמעה את תלונות המבקשת, עיינה במסמכים הרפואיים שבתיק וביצעה בדיקה קלינית למבקשת. מפרוטוקול הוועדה לא עולה כי בדיקתה נערכה, כפי שטענה, במשך דקה אחת. הוועדה מציינת באופן ברור, כי " אין קשר סיבתי בין התאונה הנדונה ומצבה הנפשי. תלונות חוזרות בעברה מ - טיפול פסיכולוגי וטיפול בכדורי קלמנרבין מרופא המשפחה. התלונות בתחום הנפשי הופיעו אף לדברי התובעת לפני כ- 4 חודשים כ- 8 חודשים לאחר התאונה וברקע גורמי דחק רבים לכן הוועדה דוחה את הערר".

8.      בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת בעיקר כנגד האופן בו התנהלה הוועדה בעניינה, וכן כי קביעת הוועדה לפיה אין קשר בין התאונה לבין מצבה הרפואי היא קביעה עובדתית שבית הדין מוסמך להתערב בה.

דיון והכרעה

9.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בהחלטת הועדה הרפואית ובכלל החומר שבתיק, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וליתן רשות ערעור עליו.

10.  הלכה פסוקה היא כי במסגרת סמכותו של בית הדין לדון בשאלה משפטית בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 114/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213).

11.  במקרה הנוכחי קביעות הוועדה הן אכן קביעות רפואיות. בסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנה-1995, נקבע כי בסמכותה של הוועדה הרפואית לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה". במילים אחרות, ככל שעסקינן בקביעת דרגת נכות, הוועדה הרפואית היא זו המוסמכת לקבוע, האם ישנו קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין תלונותיה של המבקשת על מצבה הנפשי, משכך אין מקום להתערב בקביעה זו.

12.  טענותיה של המבקשת באשר לאופן הדיון בפני הוועדה אינן משתקפות בפרוטוקול הוועדה שבפנינו. הוועדה פרטה באופן מקיף את ממצאיה הרפואיים, ונימקה באופן ברור את מסקנתה. בהקשר זה יש לציין את ממצאי הוועדה המפורטים בסעיף 21 לפרוטוקול הוועדה בזו הלשון: "בבדיקה נראית כפי גילה. מביעה עצמה היטב. תלונות על הפרעות בריכוז אפקט תואם ומתגונן קצב ומהלך חשיבה תקינים. בתום החשיבה משתפת בבעיות חיים אובייקטיביות. חיים לצד אם הסובלת מהפרעה נפשית קשה קשיים כלכליים והיותה אם חד הורית. לפני 4 חודשים הופיעו הפרעות בשינה ע"י חלומות על התאונה, דאגה לעתיד, חוסר סבלנות, ירידה בערך עצמי ללא אובדנות, ללא סימנים פסיכוטיים שפוט ותובנה תקינים...". עוד עולה מפרוטוקול הוועדה, כי הוועדה עיינה בתיק הרפואי ובמכתבו של ד"ר וייזר רחמים מיום 15.5.2012, הוועדה גם מפרטת ממצאים שונים מתיקה הרפואי של המבקשת המהווים את הבסיס לגיבוש החלטתה. מכל האמור ניתן להסיק כי הוועדה ערכה דיון מעמיק ויסודי בעניינה של המבקשת, ואין בסיס לטענת המבקשת אודות התנהלותה השטחית של הוועדה. אשר על כן טענתה בעניין זה נדחית.

13.  אשר על כן, לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ב אייר תשע"ג (22 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: